רכבת, הרים - פרק ב' - פולין - מִשּׁוּט בָּאָרֶץ

15 Jul

15Jul

אונטער די פּוילישע גרינינקע ביימעלעך, יוסף פפירניקוב

לאחר כשבועיים יצאתי יחד עם אמי אחי אחותי ואחייני למסע שורשים קצר לפולין. משפחותיהם של סביי וסבותיי הינן ממקומות שונים בפולין אולם למעט הורי אבי ואמי שעלו לארץ באמצע שנות ה 30 לאחר עליית היטלר לשלטון בגרמניה, כל שאר בני משפחותיהם נשארו בפולין והושמדו ע"י הנאצים. שמנו פעמינו לעיירה בשם יבוז'נו ששם התגוררה עד שנת 1942 משפחת סבתי מצד אמי, ושבבית הקברות היהודי של העיירה נמצאים קברו של סבא של אמי ובנו שנפטרו שלש שנים לפני מלחמת העולם. בסיוע הכומר המקומי הגענו למוזיאון העיירה הקטנטן ושם נכונה לנו הפתעה. הסדר והארגון הנאצים הידועים לשמצה השאירו לנו עדויות מרגשות. לפני הגירוש של היהודים למחנות ההשמדה נעשו רשימות מסודרות של כל בני המשפחה, כולל אלו שכבר נפטרו ואלה שלא מתגוררים במקום. כך מצאנו את שם סבתי חדוה מתנוסס ברשימות נאציות (לצד כל יתר בני משפחת גרונר הי"ד) למרות שלמזלה הרב כבר הייתה אותה עת ב"פלסטינה", בתל אביב.
כמובן שהשלמנו את הביקור הפרטי שלנו עם סיור במחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו לנסות לתפוס את מה שבלתי ניתן לתפיסה. המקום המרגש ביותר מבחינתי היה שרידי הבונקר ברח' מילה 18 בוורשה. שרידי הבונקר של הנהגת ארגון אי"ל במרד גטו ורשה בראשות מרדכי אנילביץ'. אתה מגיע למקום שנראה כמו גינה שכונתית מטופחת (שם הקטע הינו שיר ביידיש שתרגומו "בין עצי פולין הירקרקים"). תל קטן וירוק שרק האנדרטאות שלידו מספרות את הסיפור שהתרחש כאן. מפה יצאו ההנחיות והפקודות לחברי הארגון, פה היה הקרב האחרון שבו סירבו הלוחמים להיכנע למרות שגורלם נגזר לאחר שהנאצים איתרו את הבונקר, חלקם התאבדו. פה הוא מקום קבורתם, לבושתי אודה כי לא ידעתי עד ביקור זה כי למעשה גופות הלוחמים לא פונו מתוך הבונקר. הנאצים פשוט מוטטו את שרידי הבניין על הבונקר וכך הוא נותר עד היום והלוחמים קבורים תחתיו. אתה עומד על התל הקטן ולמרגלותיו, קורא את הכתוב וההיסטוריה הקרובה הזו שולחת גלי התרגשות והערצה לחבורת הלוחמים היהודים שקבורים ממש מתחתיך, ועל גבם נושאים עמם חלק מהאתוס היהודי. חלק מהאתוס האנושי.