צפון הודו - טיול שחרור

אחרי חלומות של שנים, הכנות של חודשים וסבב פרידות של מס׳ ימים, אני סופסוף על המטוס. טיסה ראשונה מנתב״ג ללרנקה. מטוס פרופלורים שנראה כאילו נלקח ממבצע אנטבה. מילא טיסה קצרה. נוחתים וישר רצים כדי לא לעכב את המטוס הקטארי בדרך לדוחא.
עולה למטוס מתיישב ומחכה. אף אחד לא בא. יששש
יושב לבד בשלישייה. התחלה ברגל ימין. על המטוס לא מעט ישראלים. בעקר לדלהי ולבנגקוק.
אני כאמור מתפרס לי להנאתי.
אני ודודו טסה (באוזניות) טסים מעל מדבר סחוף רוחות שדומה לקרקעית של אוקינוס שהמים ברחו לו. תמונה פתיחה נהדרת.

אחרי 4 טיסות נחתנו בשעה טובה בלה (אני ומירי, מורה מתל אביב שטסה להודו פעם שלישית). אספנו את התרמילים והלכנו לכיוון היציאה. ליד היציאה עמדת הזמנת
מונית. מבחוץ עדר של נהגים צובא על הדלת מחכה לפרנסה. אנו שמים פעמינו לכיוון דלפק המוניות אלא שהשוטר שמאבטח את השער קורא לנו לבוא אליו. למה לעמוד בתור למונית. לנו יש קשרים. מתוך כ 30 נהגים שמחכים, השוטר מסמן לאיזה נער שייקח אותנו. כן, גם לו יש קשרים. הסבר קצר על שני הגסטהאוסים אליהם אנו שמים פעמינו פלוס קונסוליום קצר עם הנהגים המבוגרים פלוס התמכחות קלה להוריד את המחיר (אין ברירה בכל זאת הודו) ואנו עולים לסוברית שחסומה מכל הכיוונים. עוד אנו תוהים איך בדיוק נצא מהסבך מתחילה תזוזה כמו בקוביה הונגרית ובתוך דקה יצאנו לדרך. נסיעה של חמש דקות מתחילה להתארך. מסתבר שההיוועצות בשדה וכל ההסברים שקבל לא הועילו. הבחור לא מכיר את השטח - מי גייס אותו?
כל רגע עוצר ושואל אותנו אם זה המלון. אני קולט שהוא מבקש שנקרא את השלטים באנגלית. ככה לא נגיע.
בסוף מגיעים. אני נפרד ממירי לשלום. מגיע לגסטהאוס ריבוק שאליו שלחה אותי ליהי. אין ספק שלילדה יש טעם. הגסטהאוס קיצוני ביותר משמע נוף נשקף מכל פינה. גינה ענקית מטופחת שעוטפת בשלווה.
יאללה לישון.
אחרי יומיים של התאקלמות ושוטטות נעימה בעיירה החלטתי לעלות לשאנטי סטופה ממנה נשקף הנוף סביב. אין צורך להוסיף.

LEH

מנזר thiksey

כתבי יד בודהיסטיים עתיקים שהוברחו מטיבט

ארץ קשוחה לאדאק. יושבת מאחורי רכס ההימאליה וגשמים בה מעט. נופי בראשית של פסגות מושלגות, הרים עוצמתיים שלכל אחד צבע מרקם וצורה מעניינים וגיאיות רבים שבהם זורמים להם מי השלגים. מים חיים שמאפשרים את קיום החיים.
לכל מקום שתיסע הנפש לא תרווה.

אגם Pangong