"בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי" שיר השירים ב ג 

השנה התחילה בהחלטה שאתיישב קצת בארץ ולא אסע לחו"ל לתקופת מה (נסיעות קצרות של פחות משבועיים לא נחשב) בשביל לשמור על רציפות הלימוד והתרגול בניפוח זכוכית. אפשר לומר שעמדתי בהחלטתי בצורה די מרשימה, למרות אי אילו פיתויים ולחצים שלא היו עומדים במבחן בג"צ.
לקראת הקיץ הממשמש ובא החלטנו זוגתי ואני לקפוץ לגיחה קטנה באופן די ספונטני כשתנאי ה"מכרז" היו טיסה זולה וקרובה ליעד שטרם היינו בו, והרבה טבע. אין לי עניין רב בבניינים יפים ועתיקים (אלא אם כן הם מאכלסים מסעדה או קפה איכותי).
מהיום למחר נפל הפור על סרביה, וליתר דיוק חבל זלטיבור שבדרום המדינה. ארזנו מטלטלינו, ולאחר זמן קצר מצאנו עצמנו בשדה התעופה של בלגרד. לאחר תחקיר קצר לצ'רני שהגיע באותו זמן עם קבוצה שהדריך, לקחנו רכב קטן ושמנו פעמינו לדרום הירוק (מה לעשות בסרביה הדרום ירוק בניגוד לארצנו, אבל זה לא חוכמה גדולה, הכל ירוק).
הדבר הראשון ששבה אותנו היה שפע פירות היער המתוקים ובמיוחד הדובדבנים שלא טעמתי טובים כאלה מימי, שנמכרו בשווקים ובדוכנים בצידי הדרכים. ממש מהיצרן לצרכן. והמחירים...מצחיקים עד שבא לבכות. במחיר קילו בארצנו אתה קונה מטע שלם בסרביה. (יוקר המחיה שלנו היה מוטיב חוזר ועוקצני בכל הארצות שבהן בקרנו הקיץ). האנגלית אינה שפה כה נפוצה בסרביה אבל האנשים חביבים ומנסים לעזור ככל יכולתם גם אם זה אומר להפסיק את עבודתם וללוות אותנו בכדי לסייע בתרגום או בהסברים. וכך מצאנו עצמנו חוזרים מס' פעמים למסעדה שהמלצר בה לא ממש דיבר אנגלית אבל היה מאד חביב והצליח לסייע לבחור מהתפריט מנות טעימות עד שבסוף נתנו לו להזמין לנו את האוכל, והוא לא הכזיב. המלצר, וגם האוכל. התמונות המצורפות הינן משמורת נהר הובץ וממערת סטופיצ'ה. אבל ככלל כמו שאמרתי הכל ירוק, נעים לעין ומרחיב את הלב.