בהתחלה אתה מרגיש כאילו הגעת להודו. מראה האנשים, הצבעוניות, השפה דומה, הבתים המגובבים חסרי סדר וחסרי חן. לאחר זמן מה אתה מבין כי סרי לנקה איננה הודו כלל וכלל (אגב פירוש השם סרי לנקה בסנסקריט שהיא השפה ההודית העתיקה, ׳האי הקדוש׳). יש המכנים אותה ׳הדמעה של הודו׳ בשל צורתה, לטעמי זוהי דמעה של שמחה. ברוך שלא עשני הודו. ראשית האנשים. בניגוד לעמיתיהם מהיבשת שהם צעקנים ונדחפים לתוך קרביו של כל תייר בניסיון למכור לו משהו, הלנקים עדינים מאד, יש בהם משהו מן הצניעות האופיינית לבודהיסטים, אתה הולך ברחוב או בטיול והבאים מולך מחייכים מלא פיהם ומברכים לשלום ואתה חש שזה נובע מהלב ולא מזויף. כל שאלה שאתה מפנה אליהם נתקלת בניסיון לסייע ולענות ולא למכור אותך. יחד עם הבורמזים אני יכול לומר בפה מלא, אלו האנשים החביבים ביותר בעולם בהם נתקלתי. ואולי לא במקרה אלו שתי הארצות שמהוות את ערש הבודהיזם הטרהוואדי. שנית, הנהגים פה לא צופרים. מי שהיה בהודו ידע להעריך את ההבדל המהותי הזה.
אולם יש כמה אספקטים שאני מעדיף את האחות הגדולה. ראשית האוכל, אמנם חריף אך לא מספיק מגוון ולא משובח כמו המטבח ההודי. שנית, אחת ההנאות הגדולות שלי היא לשבת על כסא הגלב ולזכות לגילוח משובח עם תער. גם בארץ פעם בשבועיים שלושה אני אץ לאלי בפלורנטין לגילוח מושלם. הלנקים כבר לא דומים למקור, פה כל ספר נהיה סלון, אין יותר הקצפה עם מגלר ומשחה, היום משתמשים בקצף. באחת הפעמים בעודי יושב ומשתדל להתענג על הגילוח אצל בחור צעיר מסופר בתספורת קוצים אפנתית, בעוד ידו של הבחור אוחזת בתער על צווארי מצלצל הסמארטפון שלו, בלי להתבלבל מושיט הוא את ידו השניה ועונה לשיחה. בסדר אולי קליינטית חשובה התקשרה כדי לקבוע תור להחלקה סרי לנקית, אבל הלו מה עם התער, הוא חייב להשאר צמוד לאבי העורקים???
האי הטרופי היפהפה משופע בשמורות טבע רחבות ידיים, פארקים לאומיים המאכלסים נמרים, פילים, דובים, טווסים וציפורים רבות יפיפיות ונעימות זמר. אבל החיה המוזרה מכל היתה מה שאנו חשבנו כתרנגולת. מה לתרנגולת ולחיי פרא שאלנו את הנהגים שלקחו אותנו לספארי? אלו ממש נעלבו. זו לא תרנגולת, זוהי הציפור הלאומית של סרי לנקה שמה Sri Lanka junglefowl והיא מין אנדמי לאי. בעברית אגב היא נקראת ״תרנגול ציילון״. לצלם אותה בלתי אפשרי היה (כשרק מתקרב הג׳יפ היא פותחת בשעטה שמזכירה, טוב נו תרנגולת בחצר כשמישהו מנסה לתפוס אותה) אז לפניכם תמונה מהאינטרנט, תשפטו אתם אם זו תרנגולת או עוף הג׳ונגל.
סרי לנקה מתחלקת לשלושה חלקים. החלק הצפוני בעיקרו ערי הבירה העתיקות של הממלכה שהתקיימה באי החל מהמאה ה 5 לפנה״ס. אחד המקדשים החשובים בנוי סביב עץ פיקוס ענק אשר על פי האמונה ניטע מייחור של עץ הפיקוס תחתיו זכה הבודהה להארה. העץ ניטע במאה השלישית לפנה״ס והמעניין הוא כי העץ המקורי בבודגאיה שבהודו נשרף ולאחר מכן הביאו חוטר מהעץ הסרי לנקי. גם שמו המדעי של עץ הפיקוס הזה הוא ׳פיקוס קדוש׳. בקיצור, חלקו הראשון של הטיול הוקדש לערים עתיקות ומקדשים מיוחדים.
נחשב לעץ העתיק בעולם Sri Maha Bodhi
מערות מקדש הזהב Dambula
חלקו השני של הטיול הוקדש לאיזור הפנימי של האי שהוא איזור הררי, משופע בנחלים ובמטעי תה. נסענו באחת מנסיעות הרכבת המרהיבות שיש. על גשרים ישנים מעל נחלים כשמסביב גבעות משובצות בשיחי תה מלוא כל האופק.
התה הציילוני המפורסם
קטיף התה מתבצע בעבודה ידנית ועל ידי נשים בלבד
רכבת הרים
טפסנו לפסגה השניה בגובהה באי, ואפילו שברתי את שיאי בעליית המדרגות הרצופה. 5200 מדרגות מובילות לפסגה שזכתה לשני שמות. האחת סרי פדה. טביעת הרגל הקדושה. על פי האמונה הבודהיסטית (שהיא הדת הנפוצה במדינה כ 75%) כשבודהה הגיע לסרי לנקה הוא הניח את רגלו על פסגת ההר. כמובן שגם שם בנו מקדש המשמש אתר עליה לרגל למאמינים. השם השני הוא פסגת אדם. האגדה מספרת כי כשאדם הראשון גורש מגן עדן הוא הגיע, כן כן, לאותה פסגה. אם תשאלו אותי, סתם אגדה לא רצינית. אם היו מספרים שאדם הראשון גורש מסרי לנקה הייתי מאמין.
פסגת אדם - Sri Pada
במדרגה ה 5084 - מחייכים
הנוף מהפסגה
והחלק השלישי הוא החופים הטרופים המשגעים הפזורים בכל עבר. כשיהודית רביץ שרה על ארץ טרופית יפה היא אולי התכוונה למקום אחר, אבל השיר תפור על סרי לנקה. תפוס לך אגוז קוקוס ביד אחת, גלשן בשניה ובחר לך אחד ממאות החופים להשתרע.
כמה זמן החזקתם מעמד במשיכת חבל? הדייגים האלה מושכים את הרשת במשך שעתיים כל בוקר
דייג חכות על גבי כלונסאות - המצאה מקומית
למזלכם עוד לא המציאו את האלגוריתם שמעביר ריח באינטרנט
תמונת פנורמה חוף HIRIKETIYA
שורה תחתונה -״טוסו״ לסרי לנקה