תקרת הזכוכית

כנפח זכוכית מתלמד אין לי כל כוונה לנפץ את התקרה, אפשר פשוט להמשיך לנפח ולהרחיב. אז השנה החלטתי לנסות וליצור דברים מורכבים יותר תוך מתן דגש על איכות הביצוע ושילוב של צבעים. בנוסף החלטתי להרחיב את תחום הידע ל"עבודה קרה" בזכוכית, קרי חיתוך ליטוש ועיצוב ללא תנורים אלא באמצעות מכונות ובעבודה ידנית. לשם כך נסעתי לצ'כיה, שכן האומנים הצ'כים נחשבים "אלופי העולם" בעבודה קרה.
הגעתי לעיירה קטנה בשם סזבה. נוף פסטורלי. גבעות מיוערות מקיפות אותה, נהר קטן זורם בתוכה. שקט ושלווה.
למדתי כיתת אומן אצל מרטין רוסול (Martin Rosol), אומן בעל שם שחי ויוצר בניו יורק ואף מעביר סדנאות ב"קורנינג", אולי לא ה"מכה" אבל בהחלט ה"מדינה" של עולם הזכוכית. עולם נרחב, מרתק, מהנה ומאתגר נפתח לפני. יש לאן להתקדם, עוד רבה הדרך.
מאידך יש כאלה בעיירה שבשבילם אולם ייצור הזכוכית הוא באמת תקרת הזכוכית. במהלך הקורס ביקרנו במפעל "קאווליר" לייצור מוצרי זכוכית שמעסיק הרבה מאד מתושבי העיירה. החל מדברים קטנים לבית (יש להם קו ייצור שמיועד רק למוצרי איקאה) ועד לציוד למעבדות. מפעל עצום בגודלו מלא בכבשנים מכונות ופועלים. רעש עצום. והפועלים ממש כמו בסרט זמנים מודרנים של צ'רלי צ'פלין, עומדים משמרת שלמה ועושים בדיוק את אותה פעולה. הלוך וחזור. פס ייצור במירעו. ליבי יצא את הפועלים המסכנים שמה שאצלי מהווה הנאה, שאר רוח, יצירה וחוויה, אצלם הינו בגדר עיסוק יומיומי משמים. ושלא יהיה ספק, יכולותיהם בתחום הזכוכית עולות על יכולותיי עשרות מונים.
טוב שהסיור נגמר לאחר שעתיים ונמלטנו לעולם האגדה של הסטודיו.
גם הסטודיו היה פעם מפעל לייצור זכוכית. לאחר שנים שעמד סגור ושומם פתחה אותו אשה צ'כית ולאחר שיפוץ מסיבי, היום מוקדשים אולמות הייצור למוזיאון קטן, גלריה ואולמות לימוד לכל מקצועות הזכוכית.