היום שאחרי

היום שאחרי

כפי שכבר כתבתי פה אחד התחומים בו אני מגשים חלום הוא ניפוח זכוכית. תהליך היצירה מסתיים בהכנסת כלי הזכוכית שנוצר לתנור לצורך ״הרפיה״. לא לא הרפיה מהסוג ההוא. זו הרפיה שבה מורד חום הזכוכית בצורה מבוקרת מרמה של מעל 500 מעלות עד לרמה של כמה עשרות מעלות ובסיומם מוצאים הכלים וממשיכים לרדת לטמפרטורת החדר. הדבר נועד למנוע הסדקות ושבירה של הזכוכית (לא נלאה בהסברים כימיים על מולקולות). ולכן רק ביום שאחרי ניתן לראות את התוצאות של מה שיצרת. וזהו בדרך כלל יום של התרגשות, כיף ומלא עניין (למעט אם הכלי לא שרד את ההרפיה חח). אתה נוטל את ״הרך״ הנולד, חובק אותו בזרועותיך, בוחן אותו מכל צדדיו ומתמלא שמחה וגאווה. קצת כמו הורה טרי.
אז את השנה האחרונה הקדשתי ללימוד יסודי ולאימון טכני בכדי לבסס את הידע באמנות הניפוח. למדתי ב G Studio אצל האמנים בוריס שפייזמן ומעין פייגין.
זו הסבה שגם לא יצאתי כמעט לחו״ל (אין צורך בקריאות ביניים, פחות משבועיים לא נחשב).
בכדי לסכם את השנה (קבלתי תעודה ואני עולה לשנה ב׳) הנה מבחר מהדברים שיצרתי השנה. מקווה שהתמונות יתנו ביטוי לכלים (חברי הצלמים לא מצאו זמן לערוך לי בוק ולכן כל הצילומים הינם ביתיים).
ודבר אחרון קנה המידה של הכלים. ניפוח זכוכית בניגוד לעבודות במבער לא עוסק במיניאטורות, הכלי הקטן ביותר שיצרתי הינם הכדורים שקוטר כל אחד כעשרה ס״מ. הכלי הגדול ביותר גובהו 80 ס״מ.