החיים בבועה (לא מה שאתם חושבים...בעצם גם)
החיים בבועה (לא מה שאתם חושבים...בעצם גם)
הכל התחיל לפני כ 25 שנים. בטיול משפחתי בארה"ב לקחה אותנו קרובת משפחה לשוטט ברחובות מה שהיא הגדירה כ"עיירת אומנים" סוסליטו (sausalito). אל תדמיינו את עין הוד, תחשבו אמריקה!!
"עיירת האומנים" התגלתה כמקום מלא גלריות שיושבות מצידו הצפוני של גשר הזהב כשבצידה מעגן קטן ושער לאוקיינוס האטלנטי. בעודי משוטט (די משועמם יש להודות) ברחוב הראשי התמגנטו עייני לחלון של גלריה שהציגה עבודות זכוכית. לא, לא מקלחונים ומראות מעוצבות, גם לא ויטראז'ים. ממש פסלי זכוכית. נותרתי פעור פה ונפעם מול היופי הקפוא הזה. התאהבתי, אבל שמרתי את האהבה הזו בסוד. וכי מה לי וליצירה, מה לי ולאומנות. אבל זרע ה"פורענות" נזרע.
לפני כ 4 שנים התקיימה תערוכת אומני זכוכית מכל העולם בגלריה ליטבק בת"א. כמובן שרגלי נשואני לשם. היצירות היו מעבר לכל דמיון. היופי, האופי, המרקם והאפשרויות האדירות של עיצוב הזכוכית הודיעו לי חד משמעית, "אני רוצה גם". הזרע שנזרע אי אז החל להתעורר ולהצמיח עלעלים.
כל חיי הייתי בטוח שאני איש של תכלס. בעל דמיון מוגבל וחסר יצירתיות אומנותית. ובכלל המקום הכי קרוב שלי לאומנות היה בתור צופה בהצגות ומופעים.
אבל כנראה שיש דברים שזקוקים לזמן הבשלה ארוך. כשטיילתי בהודו לאחר שפרשתי מהמשטרה החלטתי לבדוק את גבולותי גם בתחום הזה. לקחתי שיעורים בעיצוב תכשיטים ומוזיקה. לא לא נהייתי אומן דגול אבל המורים והשיעורים הללו לימדו אותי שאין דבר שאי אפשר ללמוד. הכל שאלה של כח רצון, התמדה ואימון. נכון שבתאוריה זו ממש קלישאה, אבל כשמתרגלים את הדברים התאוריה הופכת לדבר ממשי ו"הפחדים" והגבולות נחצים.
חזרתי לארץ והחלטתי לממש את החלום. אחרי חיפוש קל הגעתי ל G Studio של האמנים מעיין פייגין ובוריס שפייזמן. כבר מהביקור הראשון שלי בסטודיו עוד לפני שהתחלתי ללמוד, הרגשתי התרגשות גדולה מעצם השהות במקום. משהו שצריך לחוש, שאין לתארו במילים. הגעתי למקום הנכון, התחלתי ללמוד ניפוח זכוכית. כל שיעור וכל ביקור בסטודיו ממלא אותי באנרגיה ובשמחה כשבסופו אני יוצא מהמקום וכולי אושר וחיוכים. מסתובבים שם מסביב לתנורים שעובדים בחום של º 1000 צלסיוס, לפעמים מרגישים כאילו עוד רגע יקפוץ שד עם קלשון ויצחקק, אבל ההנאה כבירה. אמנם אני עדיין מתמקד בלימוד הטכני של הניפוח (אחד השלבים המכריעים בתהליך, זה ניפוח של בועה בתוך הזכוכית למקרה שתהיתם על איזו בועה אני מדבר) אבל היום אני יודע. כשאהיה גדול אהיה אָמָּן זכוכית. כמו שמישהו דגול פעם אמר
I Have a Dream.
