מתוק

אחת התלונות הנפוצות, במיוחד של אנשים מבוגרים שטופי נוסטלגיה היא שפעעעעעם לפירות ולירקות היה טעם. היום נשארו רק חיי מדף. וחוצמזה ידעת איזו עונה לפי הפירות בשוק. אבטיח ומלון אז קיץ, פירות הדר רק בחורף ומשמש מסמן את הקיץ הממשמש ובא. אז זהו, יש פרי אחד שעדיין דבק בעונת השנה שלו ולא פוזל לאחרות. וגם הטעם שלו נשאר אמיתי וטעים.
הסברס. לא, ברור שלא זה המלאכותי שנמכר בסופר, קרח מקוצים וחף מכל טעם. אני מדבר כמובן על הסברס האמיתי שגדל על המשוכות בצידי הדרכים. עמוס לעיפה בקוצים ובטעם מתוק מתוק.
אבל לא על הטעם המתוק אני בא לספר, אלא על מתוק. לא לא, תאמרו זאת נכון. ממתוק במילעיל.
מתוק התגורר במעברת הדר יוסף. עולה לא צעיר מאלג׳יר, אדם קשה יום שלא הסתגל לחיים במדינה החדשה. התפרנס מעבודות מזדמנות שפרנסו בדוחק את אשתו ואותו. ילדים לא היו להם ועם משפחתו לא שמר על קשר הדוק. תכופות היה יושב עם חבריו לפרלמנט המדוכאים על המדרכה סמוך למרכז המסחרי ומעביר את הזמן. סיגריה, שש בש, קפה שחור מחנות הירקות של ישראל. לא בקש הרבה מהחיים מתוק. הסתפק במועט וחייך בפיו חסר השיניים.
עד שהגיע הקיץ והבשילו משוכות הסברס. או אז היה מתוק נוטל שני דליים ומטפס ל״גבעה״, כך קראנו לה. הגבעה נמצאת היום תחת בנייניה של אוניברסיטת תל אביב. אז, בימי עלומי היתה האוניברסיטה מצומצמת בשטחה, נתיבי איילון טרם קרמו אספלט וגדרות, והגבעה היתה שדה המשחקים המרוחק שלנו. שני דגלים מכירים? בקצה הגבעה היו גם בתיו הנטושים של הכפר הערבי שייח מוניס. משוכות הסברס שהפרידו בין שדות הכפר ״התפוצצו״ מפירות. לשם היה מתוק שם פעמיו כל אחר צהריים. לאחר שהיה ממלא את הדליים היה חוזר לשכונה עובר בין הבתים וצועק את מרכולתו. סברההה סברההה (בהדגשה על סופ המילה ובהשמטת ה סמך). מיד היה נעצר משחק הכדורגל בין נערי השכונה, חיש קל היינו מקיפים את מתוק ומי שהצליח לשנורר מהוריו כמה גרושים היה בוחן את הסחורה ולאחר שחכך טוב טוב בדעתו היה מצביע על הפרי אותו הוא רוצה. מתוק בידיים חשופות (וזה סברס של פעם אני מזכיר לכם, מלא קוצים) שולה את הפרי חותך אותו בזריזות ובמיומנות (שלא יכנסו קוצים מחד אבל שישאר לנו מספיק בשר בשביל להתענג) ומגיש אותו לילד. בביסים קטנים, שלא יגמר, היינו מתענגים על טעמו המתוק, מלא הגרעינים של הפרי. לאחר כמה דקות היה נגמר הטקס. מתוק המשיך לבתים אחרים ואנחנו חזרנו לבעוט בכדור. עמודים קראו למשחק, אפילו יש לו ערך בויקיפדיה https://he.m.wikipedia.org/…/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99…

בשנים האחרונות מצאתי שמשוכת סברס שהיתה פעם קצה הכפר וממש גובלת בשכונתנו נותנת פריה מידי עונתה. והפירות בטעם של פעם. אז הכנתי מקטפה קטנה והמשכתי את דרכו של מתוק, שהלך בינתיים לעולמו. לא איני מוכר לילדי השכונה, מניסיוני עם בני ביתי הילדים היום לא יודעים ולא אוהבים סברס. פרי מאתגר עם יותר מידי גרעינים. תנו להם משהו פשוט, רצוי עם אפליקציה מתאימה. הכל הולך לשימוש עצמי.
אז לזכר מתוק שכשמו המתיק רגעים של חסד בילדותינו, נרים צלוחית של סברס.

הערת המחבר: כל קשר בין הדמויות ובין המציאות אינו מקרי כלל וכלל...אם כי איני יכול להתחייב לדיוק היסטורי